שי דרור

בשנת 1918 כתב בוריס שץ את ספרו ״ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ״ בו הוא מתאר את חזונו האוטופי לירושלים העתידנית, מאה שנה קדימה,

בשנת 2018.

שץ מתאר עיר מלאת גנים, שאזרחיה משקיעים מאמצים רבים בשמירה על הצומח והירוק העוטף את העיר. עיר אשר מופעלת כולה על אנרגיה סולארית ובה רכבות עתידניות ודרגנועים במקום מדרכות. הוא מתאר חברה סוציאליסטית- קומוניסטית. עיר בה האמנות, התרבות והספורט הם מרכז החיים. בין חזונותיו, מוקם על הר הבית מוזיאון לאמנות שמחליף את מסגד אל אקצע ואת הרצון לבנות בית מקדש שלישי. חזון אחר, מתאר מתחם בו ילדים ובני נוער גרים ומתחנכים באופן המזכיר את חיי הילדים בקיבוצים עד שנות ה-80. מתחם זה נקרא בספרו של שץ ״גן עדן הילדים״.

הסרט ״יום אחר״ שואב השראה מחזונותיו של שץ ומעניק להם מאפיינים חזותיים המצטטים את הקולנוע וסדרות הטלוויזיה. ״יום אחר״ בוחן את הדרך בה הנרטיב הקולנועי נבנה לאורך השנים ומנסה לשחק בו. אם ביצירת מתח מיותר ואם בהימנעות מרגעי משבר – סכמות הכרחיות בכתיבת תסריט קולנועי קלאסי. הסיפור לעיתים לא ברור ולעיתים אפילו לא הכרחי להבנת העולם המוצג בסרט. ״יום אחר״ נותן אופצייה חדשה, אוטופית ולעיתים אף דיסטופית, לחיים בירושלים. נוצרת מציאות מקבילה ומוזרה, מלאה בסמלים שחלקם מפוענחים וחלקם פחות,

היוצרים עולם אחר בו יכולנו לחיות.