רתם שמואלי

חַמְרָה

זורקים גוש על האבניים ומתחילים, בהתחלה הוא רוקד קצת וכדי למרכז אותו צריך ללחוץ. זה דורש כח וריכוז, עד שהוא מתייצב. מגביהים ומנמיכים, מגביהים ומנמיכים, נותנים לו רגע להתרגל לאבניים. עכשיו אפשר ליצור את הכלי. עם מינון נכון של חוזק ועדינות, הוא נפתח לקערה ונסגר לספל, מושטח לצלחת או מתנפח לכד.

את שפת הקדרות הכרתי מהתבוננות ודיאלוג עם אבי.
אני עושה שימוש במוטיבים משפה זו ומעבירה אותם אל מרחב הצילום.       נקודת המוצא שלי היא העיסוק בחימר כאדמה. מצורתו הטבעית והגולמית אל האופן שבו הוא נוכחומעצב את הבית והתרבות שלי.