נילי פרג
לא ידועה
אני מגישה לכן/ם פס ייצור של נשים
הן הגיעו אחת-אחת אל תא צילום מאולתר שהקמתי במרחבים ציבוריים בעיר במטרה להצטלם. הפורמט שבחרתי לצלמן לקוח ממסורת של "צילומי המעצר" המשטרתיים שהתפתחו בסוף המאה ה-19. באופן פרדוקסלי, פורמט זה נוצר לצורכי זיהויי אינדיבידואלי של פושעים, אולם, בבחירה לצלמן בשחור לבן, בשימוש בפלאש ישיר, ברקע נטרלי ותנוחות אחידות נוצר מרקם מאוחד המבטל הבדלי מוצא, דת, נטייה מינית, גיל ואפילו מראה חיצוני. במבט רחב על מסת הצילומים בספר מסתמן הצילום ככלי של משטור ומשמוע המבטל סממנים אישיים. יחד עם זאת, ההתקרבות לצילומים תוך התבוננות נקודתית עדין מאפשרת לצופה לעמוד על המרכיבים ההטרוגניים והמאפיינים האינדיבידואלים המתקיימים למרות הכול בפורטרטים. ברגע שהצופה עומד מול הקיר או הספר הוא הופך לשופט בעל כורחו. בתור שופט, ההחלטה נתונה בידו- האם לתת לנשים אישיות אינדיבידואלית, או האם להכליל אותן, להכניס אותן לתבנית.