מרב דרור

קו האופק

"וקין היה שוכב על צדו, מפקיר את גוו לתנודות הספינה. מבעד לצוהר העגול נשקף הים, רגע והספינה נוטה על צידה וכל שדה הראייה מצטמצם ברצועת מים סמוכה וגועשת. אך הנה הספינה מתגלגלת אל צידה השני והמסך מורם: נגלה האופק העגול ואף השמיים, אשר מעליו."

זהו תחילתו של סיפור שלא הושלם, שנכתב על ידי סבי. על אף שלא הכרנו, ממנו אני נוטה להאמין, ירשתי את משיכתי ואהבתי לים.

הים הוא מוטיב ודימוי מרכזי בפרויקט. לו תכונות ייחודיות,  הוא בראשיתי ואוניברסלי. המפגש  איתו תמיד דינמי ומשתנה, אולם מה שנשאר קבוע לעולם היא נוכחותו. מטבעו הוא תמיד שם.

במפגש שבין מסת המים לאוויר נוצר קו האופק. קו האופק מסמל איזושהי נק' אפס, קו ייחוס שלפיו אני קובעת את המקום שלי בייקום. הוא משתנה, משקף את הקיום הלא יציב שלי. קו האופק מסמל גבול ומפעיל את הצורך בתנועה, בדינמיקה, בנדודים הנובעים מן התשוקה לפרוץ את הקיבעון ואת המגבלות שהגבול יוצר.

באלמנט של המים מבחינתי נמצא העוגן. הם שמאפשרים מידה מסוימת של תשומת לב אל המתרחש בתוך הגוף.

"הים הוא בגופנו ומתוך הים עלינו לפני מיליוני שנים אל היבשה,

ונותרה באדם הכמיהה הנסתרת לשוב אל הים." 

                                                                         (יוסל'ה דרור, סבא)