מיכאל שבדרון

10 דק׳ משגב שלום

נסעתי לח׳ורה כדי לחפש סוסים, כשהגעתי הבחנתי מרחוק
בסוס לבן מגזע ערבי. תריסר ילדים מסוקרנים ניגשו אליי
ואחד מהם סיפר לי שיש מרוצי סוסים ב״אל מטבח״ מדי
שבת בשבע וחצי בבוקר. מפיסת מידע זו התחלתי מסע
לתיעוד תופעה תרבותית ייחודית של גידול סוסים בישראל,
מסע שהוביל לגילויים של מקומות חדשים ויצירת קשרים
אישיים שאפשרו את תהליך היצירה.
המשטח ב״אל מטבח״ והאצטדיון בכאבול הם לא
ההיפודרומים המפוארים שבאנגליה, אמריקה או טוקיו.
המשטח החולי הוא הבטון החשוף שמעולם לא נוצק.
הכובעים מתחלפים בכאפיות והאבק ממלא את האוויר.
בעוד שבישראל אסור להמר על מירוצי סוסים, ב״אל מטבח״
אפשר. יחד עם זאת, מי שנמצא במרכז הוא הסוס שגם
במרוצים, גם בתחרויות היופי וגם בחצרות האחוריות
נחשב לסמל של אצילות והדר. הצילומים צולמו במצלמות
אנלוגיות שאפשרו להתעכב על אותם הרגעים הפואטיים
שנוצרים במרחבים הללו בין האנשים לסוסים.
מסעות בעקבות סוסים מצטיירים בספרות ובהיסטוריה
כרומנטיים במיוחד. כך גם סיפורו של הומר דוונפורט,
אמריקאי שבתחילת המאה ה-20 הגיע לחאלב מצויד
באישור מסולטן האימפריה העות'מנית, שאישר לו לקנות
סוסים מגזע ערבי. ביד המקרה הוא יצר קשרים מיוחדים עם
שייח בדואי בשם אחמד חאפיז שעזר לו למצוא את מבוקשו.
בציטוט מדבריו הוא מתאר את התהוותו של הסוס הערבי
כך: ״הטבע יצר את הסוס הערבי. הוא לא עשה טעויות
הוא יצר דבר מושלם, ואם יש טעויות הרי אלו הם מעשי
ידי אדם״.