גבריאלה גליזר

הכל נדמה עזוב ונטוש בחללים שאינם נגישים למבקרים, במוזיאון הטבע בירושלים. במשרד המנהל, בחדרי עבודה ובמחסנים מבצבצים פוחלצים וחפצים מארגזי קרטון ומגירות. לפעמים סתם כך מונחים על שולחן מודלים וקלטות וידאו ישנות. מסדרון צדדי משמש קליניקה לרפלקסולוגיה. תוכי בשם שוקי חי בין המוצגים הדוממים. בחצר המוזיאון מתגלה צמחייה פראית הנדמית לקוחה מזמנים אחרים. כל אלה משולבים

לכדי מרחב גרוטסקי להדהים.

הבית נבנה במאה ה-19 בידי סוחר ארמני עשיר בסגנון אקלקטי המשלב אלמנטים מזרחיים ואלמנטים אירופאיים. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הוא עוצב מחדש כדי להתאימו לתצוגת מוזיאון הטבע. חלק מאביזרי המוזיאון נתרמו על-ידי עיריית קלן בגרמניה. צוות מתנדבים מגרמניה התגוררו במבנה טרם פתיחתו לציבור ב-1962, ובעזרתם הוא שופץ ונבנו בו חלק

מחלונות התצוגה.

חווית השיטוט וההיכרות עם המבנה הישן מבעד לעדשת המצלמה, חושפת מרחב הממזג מסתורין בארעיות וחוסר רשמיות. זה מרחב של חיים לכאורה, מראית עין של חיים (פוחלצים), המוצבים ומוצגים בתוך מרחב שהיה פעיל בעברו

ואולי כבר סיים את תפקידו