אופיר חייט
קאמרה
המפגש בין התבודדות בבית, בתוך עולם אישי ואינטימי, לבין הנוף הנשקף מהחלונות, משמש כמקבילה לפנימיותו של האדם מול סביבתו החיצונית והציבורית. על הקירות, בצללים ובבואות, מתבטא העולם שבחוץ. מופיעים גגות, בניינים ועצים, לפעמים בבירור ולפעמים רק ברמיזה, מעוותים, דהויים, מוגדלים או מוקטנים. אין להם נאמנות מלאה למקור, והם מראים את זווית החלון והשמש, את זווית המבט והפרשנות של אדם והצורה בה הוא רואה את העולם ומשקף
אותו לעצמו, בין קירותיו.
בתהליך המדמה צילום באמצעות קמרה אובסקורה, המחקה את אופן פעולת המצלמות הראשונות, כמו גם את העין האנושית, הבית נאטם מכניסת אור חיצוני. נותר חריר זעיר, כאישון המשקף את הנוף החיצוני במהופך על קירות הבית. הוידאו המלווה את התהליך ממחיש את הזמן שעובר באמצעות תנועת קרני השמש.