חנה זינגר

ארעיות נצחית

בסדרה הכוללת שלושה מנעלים, החפץ מתווך בין הפיזיות לרוח. כל אחד מהחפצים מאיר פן רוחני של החיים ה״טריוויאליים״ לכאורה.

ה״קוקון״ הוא ביטוי של רגע סף, רגע המתמקד במשיכת חוט לקראת התחדשות. הוא מביע התכנסות ורצון לפעול ברוגע כדי להבשיל בשקט ובהתבודדות, ובה בעת הוא מתקיים באין סוף, בטרנספורמציה תמידית של מעגל חיים.

מתוך חיפוש אחר תיווך בין קודש לחול, בהנחת יסוד שאין הפרדה בין השניים, נוצרה הנעל השנייה. אין דבר שהוא רק פשוט או רק חשוב – הכול קודש והכול חול. באמצעות רקמה שיבצתי פרחים מיובשים בין שכבות טול. הפרחים שעתידים להתפורר עם הזמן ועם השימוש, מותירים מאחוריהם את היופי רקום בזיכרון.

התבוננות שלישית היא בטקסים המתקיימים בטבע: הציפור אוספת לאט לאט ענפים ובתהליך שבין קפדנות לבין אינטואיציה הם נאספים לכדי קן. חוזקו של הקן נובע מריבוי ומצבירת חומר שברירי לכאורה המייצר מתח בין חוזקו לחולשתו של החומר.

נוכחות הרשת עוברת כחוט השני בכל החפצים ומביאה לידי ביטוי את הריק אל מול המלא, בין הַיש לאַיִן.

חומרים: פורניר עץ אלון אדום, פורניר עץ מייפל, נייר משי, פרחים, טול משי, טקסטיל.

טכניקות: רקמה, פיתוח גזרה, למינציה, תפירה בעבודת יד, טוויית חוט, צביעת בייץ ידנית.