חן רינסקי

הפרלמנט

מגמות ההתחדשות העירונית המתרחבות והולכות בארץ בשנים האחרונות שמות במרכזן משפחות וצעירים מבוססים. הדבר נכון הן לתהליכים – המחייבים התפנות, העתקת חיים ומגורים בתנאים לא נוחים – והן לתוצרי ההתחדשות המבוקשים.

יחד עם זאת, מרבית האנשים המעורבים בתהליכי התחדשות אלו, אינם משפחות או צעירים מבוססים. מרביתם הם שוכרים, זוגות חסרי אמצעים, משפחות קשות-יום, זקנים ואחרים.

אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לאוכלוסיית הזקנים, אשר לצד כל האמור גם הולכת ונעשית לקבוצת האוכלוסייה הגדולה בעיר.

מה אם נשים קבוצה זו במרכז תשומת הלב של ההתחדשות העירונית?

מה אם המנעד של העירוניות החדשה יתאים למנעד הפגיעות והאיכות של קבוצה חשובה זו?

איזו עירוניות נכונה לנו אם נוסיף לדחוק לשוליים את אוכלוסיית הזקנים ההולכת וגדלה? ואיזו עירוניות איכותית ניצור אם נשכיל לתת לאיכויות של קבוצה זו להוביל אותה?

 

 

מנחים: אדר' ליאת בריקס אתגר, אדר' ייטב בוסירה

אסיסטנטים: אדר' מרב בטט, אדר' הדר פורת